X

  • שנהיה בקשר?
    כל שאלה או בקשה תתקבל בברכה

    שדות המסומנים ב * הינם שדות חובה

  • This field is for validation purposes and should be left unchanged.

לורם איפסום גם לך

דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית סחטיר בלובק. תצטנפל בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט - לפתיעם ברשג - ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעט מוסן מנת. מוסן מנת. להאמית קרהשק סכעיט דז מא, מנכם למטכין נשואי מנורך. הועניב היושבב שערש שמחויט - שלושע ותלברו חשלו שעותלשך וחאית נובש ערששף. זותה מנק הבקיץ
התראות ישירות לתיבת המייל שלך
על כל מה שחדש בעולם הדיגיטל?
  • This field is for validation purposes and should be left unchanged.

לא. לא קיבלת מכה בראש…

תחום חוויית המשתמש היה אמור להכחיד את הפסקה הזאת ולצערי אני נחשפת למקרים בהם מאפיינים משתמשים בה באפיונים שלהם וגרוע מזה בהצגה ללקוחות.

אני כאן כדי לשים לזה סוף! K, LET’S DO THIS

אני בטוחה שרוב אנשי המקצוע מכירים את המצב בו מגיע לקוח ואומר: “אין לי עדיין את הטקסטים, אני עובד עליהם בינתיים תמקמו תוכן דמה”, או מצב בו הוא אומר “זה העבודה שלכם, אתם תעשו תוכן דמה באפיון ואני כבר אכניס אחר כך תוכן”.
אז חברים אחת ולתמיד, אפיון חוויית משתמש לא מסתכם ביצירת תבניות לממשק דיגיטלי, אנחנו לא כאן כדי לפרוס אלמנטים על העמוד, אנחנו כאן כדי לספק שכל וחוויה!

בעבודת אפיון נכונה מיישמים תוכן בעל משמעות והוא הוא שמכריע את בחירת האלמנט הנכון להצגתו ותפקודו. התוכן הוא חלק קריטי באפיון החוויה ויצירת האינטרפייס.

כקייס אציג לכם את התרחיש הבא:

במסגרת תפקידי אני משמשת כיועצת בתחום ומלווה לקוחות בתהליכי אפיון של ממשקים דיגיטליים. בפגישה עם אחד הלקוחות שלנו, הציגו לנו את הממשק שאופיין לטובת אתר תדמית. בשניה שהעלו את הWIRE FRAME חשכו עיני, כמובן שהדבר הראשון שאני נחשפת אליו הוא הנמסיס של כל איש חוויית משתמש שמכבד את עצמו, הלורם איפסום הארור ויותר מזה לצד כמה פסקאות מופיע לו כפתור אבוד ומבלובל ועליו כתוב “כפתור הנעה לפעולה”. “דמיינו שכאן הולכת להיות האינפורמציה המקוצרת, שמסבירה על כל איש צוות…” הוא אומר “והכפתור יציג אינפורמציה נוספת”

למה אני צריכה לדמיין?! לא שילמתי כסף כדי לדמיין!! ביצירת WIRE FRAMES להצגה ללקוח, אנחנו ממחישים את המסע הצרכני של המשתמש בממשק הדיגיטלי, אנחנו יוצרים מיפוי פונקציונאלי מהמגע הראשון עם קהל היעד ועד ליציאתו מהממשק. אנחנו זקוקים לתוכן, היות והוא זה שמגדיר את הפונקציונליות הנכונה עבור כל נקודת חיכוך.

אבל אם כבר בדמיון עסקינן, אז בואו נדמיין מצב בו אתם זקוקים לדלת לחדר האמבטיה (דמיון מודרך ממש מפורט)… מה עושים? קוראים ברשת, מדברים עם חברים, קוראים המלצות ואז בשלב הסופי מגיעים כבר לחנות הטובה ביותר ורואים לעיניכם את הדלת היפה ביותר. ממש מרגש! הייתם ניגשים לדלת זכוכית ללא ידית, אתם עומדים מולה, יודעים שזו דלת, יודעים גם שהיא אמורה להיפתח ולהסגר אבל לא הייתם יודעים איך. כמה מכם היו מנסים לדחוף? כמה היו מנסים לנופף לאיזה חיישן? וכמה מכם היו פונים למוכר ושואלים אותו, איך זה עובד? כל כך הרבה אפשרויות…

מה אני אומרת בעצם? תפקידנו בתור מאפייני חוויה לחשוב וליישם כל תרחיש כזה במעמד ההצגה ללקוח.

ביחוד שהידית שלנו, ההנעה לפעולה בממשקים דיגיטליים קריטית, הדיוק והשיקוף של הפונקציונליות שלה היא שתכריע האם המשתמש יבצע או לא. זה יכול להיות רכישה, צריכת אינפורמציה, מעבר ליעד אחר, שליחת מידע ועוד. אם אנחנו באמת רוצים שהמשתמש יבצע פעולה, עלינו לשקף לו את הערך בפעולה.

עדיין לא השתכנעתם? קבלו…

מכירים את התמונות הגדולות עם כותרות המתחלפות לנו מול העיניים? יאפ הסליידר… אנחנו לא ביחסים טובים אני והסליידר מסיבות מחקריות. אם לא מיישמים את האלמנט הזה כראוי הוא שובב גדול שגורם יותר נזק מתועלת ולכן חשוב מאד להבין את המטרות. אדגים:

בפגישה אחרת, ללקוח שמוכר מוצר, הוצג אתר איקומרס כאשר בראש עמוד הבית סליידר עם לורם איפסום מודגש ויפה מתחת לכל איפסום מג’וברש, הוטמע כפתור “למידע נוסף”. אז שאלתי למה חברים? למה? מה יהיה בתמונות, מה אמור להיות כתוב על כל תמונה..?, הם השיבו ואמרו שהטקסט פחות חשוב עכשיו שמדובר בתמונות אוירה “ככה מקובל היום, זה גדול וזה ברור ואי ביי עושים את זה..” (אני תמותי, חשבתי בלב) והם המשיכו להגן בחירוף נפש על הבחירה של האלמנט, “כל כפתור מעביר את המשתמש לעמוד כלשהו”… וואו מזל (הצינית שבתוכי צורחת).

אז יש לכם הרבה מה לומר וכמובן שהכל חשוב, החלטתם ללכת על אלמנט מסוג סליידר ולמקם אותו בחלק העליון של הממשק, עד כאן ברור, אך מה שלמדתי בלא מעט ממשקים ברמת המדידה (אנליטיקס) זה שמשתמשים לא זומבים, ולא באמת בוהים בכל התמונות המתחלפות, לרוב הם נכנסים מכווני מטרה וגם אם המטרה היא לשוטט הם לא נשארים דבוקים למסך כדי לקרוא מסרים על גבי סליידר.

כך שאם הייתי יודעת שהמטרה הראשית של הלקוח הוא להציג למשתמש את המוצרים המקודמים שלו בנחיתה בעמוד הבית, מלכתחילה לא הייתי ממליצה על סליידר. אם יש לכם מה לומר והוא חשוב תאפשרו למשתמש לצרוך את המידע הזה, באופן גלוי. מתעקשים סליידר? אין בעיה.

תפרסו תמונות מוקטנות עם מסרים מצומצמים שיעודדו משתמשים לעבור בין סלייד לסלייד, תשתחררו מהחיצים הפיצפוניים או הבולטים הקטנטנים, תייצרו סליידר חווייתי ואינטראקטיבי. לא כל כך משנה אם האלמנט מורכב או פשוט. בכך שאנו הופכים אלמנט לאופרטיבי (על ידי המשתמש), אנו מעודדים את המשתמש לעשות בו שימוש. המשתמש נחשף לאינפורמציה שמעניינת אותו ולא נכפה עליו לבהות במסך/להתעלם ממנו כי הוא כבר עיוור לדינאמיות יתרה.

ולו היו מתעקשים לקבל מהלקוח את התוכן האמיתי, היו גם מבינים שמדובר במוצרים ואת החשיבות של פריסת המוצרים בצורה ברורה או לפחות למצוא את הדרך הנכונה לבצע התאמות לאלמנט.

בכמה שורות תחתונות

חשוב מאד להבין מה מטרת העל של הממשק, ומה המטרות המשניות של כל עמוד ואלמנט. את זה מבינים לעומק כאשר יש לנו תוכן, היות ובסופו של דבר הלקוח רוצה לומר הכל! כאשר תפקידנו כמאפיינים הוא לעשות סדר ולהביא שכל, לצפות, לברור ולגרום להם בצורה פשוטה יחסית, לשמוע, לקרוא ולהבין וככל שנבין נוכל לספק את האלמנט והפתרון הפונקציונאלי הטוב ביותר עבור המסע של המשתמש בממשק.

אז לעמיתי המסר שלי הוא: אמרו NOT ללורם איפסום, התעקשו לעבוד עם תכנים אמיתיים. ואתם, היזמים, בעלי אתרים, מוכרי מוצר שיוצאים לתהליך אפיון, אל תסכימו לקבל אפיון עם ג’יבריש.

זכרו, משמעות התוכן היא שתכריע את הפונקציונאליות של הרכיב ובסופו את איכות החויה במסע של המשתמש בממשק!